פסק-דין בתיק ת"א 38041-04-10

גדר הדיון

לפניי תובענה כספית במסגרתה עותר התובע, רוכל העוסק לפרנסתו בהפעלת דוכן רוכלות המצוי בשדרות שזר בירושלים (להלן: דוכן הרוכלות), כי בית המשפט יורה לנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 196,600 ש"ח בגין עוולת לשון הרע, סיכול זכויות, החרמת סחורה, הפרת צו שיפוטי ועוגמת נפש.  

טענות התובע וראיותיו

בכתב התביעה טען התובע הוא סובל משיתוק במיתרי הקול ומהלם קרב ממלחמת יום הכיפורים וכי הוא מתגורר בבית הוריו. בשל מצבו קיבל בעבר רישיון רוכלות מהנתבעת והדוכן מהווה עבורו קרש הצלה כלכלי ובסיס לתמיכה נפשית.

לטענתו, ביצעה הנתבעת כלפיו עוולת לשון הרע, בכך שבחודש פברואר 2010 העלו מאבטחים העובדים אצל הנתבעת את תמונתו לרשת החברתית פייסבוק ושמו אותו ללעג ולקלס תוך שהם מעירים הערות פוגעניות ועולבות על חזותו ועל קולו. התובע טוען כי הנתבעת הפרה את חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) באמצעות פרסום התמונה והתכתובות הנלוות שהשפילו וביזו אותו בציבור. בגין עוולת לשון הרע עותר התובע לפיצוי בסך של 100,000 ש"ח.

עוד טוען התובע לסיכול זכויותיו, בכך שהנתבעת נקטה כנגדו בצעדים שרירותיים לרבות שלילת הזכות להיכנס למשרדיה והשתת קנסות והחרמת סחורה הנובעים משיקולים זרים. בגין סיכול זכויות עותר התובע לפיצוי של 10,000 ש"ח.

בנוסף, טען התובע כי הנתבעת החרימה סחורה וציוד מדוכן הרוכלות שלו שלא כדין וגרמה לו נזקים. נטען כי הסחורה לא הוחזרה ובהיעדר תנאי אחסון מתאימים אצל הנתבעת אין הסחורה ראוייה לצריכה. לטענתו, הנתבעת הסכימה לבטל את הדוחות רק לאחר מתן צו שיפוטי. בגין החרמת הסחורה והפרת צו שיפוטי עותר התובע לפיצוי בסך 36,600 ש"ח ובגין עוגמת נפש לאור התנהלות הנתבעת עותר לפיצוי בסך 50,000 ש"ח.

הגב' רחל מרדכי, בתו של התובע, הצהירה בתצהיר עדות ראשית, כי בחודש פברואר 2010 נמסר לה שאביה מופיע בפייסבוק ולועגים לו וכי התפוצה אינה מוגבלת. לאחר שראתה את הפרסום וגילתה כי תמונתו של התובע הועלתה בצירוף הערות על חזותו וגוון קולו פרצה בבכי וכי הפרסום הסב לתובע נזקים לרבות כאב וסבל ופגיעה בשמו הטוב.

עוד נטען, כי מיקום דוכן הרוכלות נקבע על ידי נציגי העירייה והופעל למעלה מעשרים שנה בהתאם לרישיון עסק כדין. דוכן הרוכלות צר ולעיתים אין מקום רב לממכר הסחורה ולכן הציב התובע בקדמת הדוכן מעמד עליו מונחת סחורה ומקרר.

התובע הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי מאבטחי הנתבעת העלו לפייסבוק תמונה שלו שצילמו בעמדת הבידוק אצל הנתבעת. התובע צירף לתצהירו את התמונה שפורסמה בצירוף ההערות שנרשמו. ביום 20.8.2009 התובע קיבל מכתב התראה מהנתבעת המורה לו להתאים את מידות הדוכן ולהימנע מהצבת סחורה סביב הדוכן. בשל כך פנה התובע לבית המשפט לעניינים מנהליים שם ניתן צו ארעי עד לדיון בעתירה. למרות זאת המשיכו נציגי הנתבעת לרשום דוחות. לאחר שפנה לבית המשפט הסכימה הנתבעת לבטל את הדוחות שניתנו לאחר הצו האמור.

בסיכומיו הדגיש התובע וטען כי ביום 19.5.2002 ערך מנהל האגף לרישוי ופיקוח מטעם הנתבעת ביקור בדוכן ומסר לו אישור בכתב הכולל תשריט ביחס להצבת הדוכן כדלקמן: "העמדת סחורה למשך היום ומתקני קירור בלבד בחזית הדוכן בלבד". עוד נטען, כי הנתבעת נמנעה מהבאת ראיות לכך שהמאבטחים אשר פירסמו את התמונה וההערות הם אינם עובדיה.

טענות הנתבעת וראיותיה

הנתבעת טענה כי דין התביעה ביחס לטענת לשון הרע להידחות. לטענתה, כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה שכן חסרים בו שמות המעוולים ואין ביכולתה לדעת מיהם הגורמים להם מיוחסת טענת לשון הרע. עוד נטען, כי עמוד הפייסבוק המדובר היה מוגבל לצפייה לקבוצה קטנה. נטען, כי במקרה דנא חלה החזקה שהפרסום נעשה בתום לב משנתקיימו בו הנסיבות המפורטות בסעיפים 15 ו-16 לחוק איסור לשון הרע.

אשר ליתר העילות, נטען, כי התובע מחזיק בדוכן הרוכלות ללא רישיון החל משנת 2006 ובנוסף נהג להפר את תנאי הרישיון שהיה לו בעבר תוך הפרעה לציבור ומטרד. נטען, כי התובע השתלט על שטחים ציבוריים מעבר לתחום שהוקצה לו ברישיון. עוד נטען, כי כל טענותיו של התובע ביחס לדוכן הרוכלות נדונו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת עתירת התובע שנמחקה (עת"מ (י-ם) 1667/09).

הנתבעת טענה כי כל רישיון רוכלות טעון חידוש מידי שנה. לטענתה, התובע מנסה לסכל את עבודות הפיקוח העירוני באמצעים שונים ובכלל זה נוהג להגיע מידי יום לכיכר ספרא ולעורר מהומות באופן שמפריע לעבודת פקידי העירייה, מקלל ונושא תמונה של ראש העיר לבוש במדי שריף.

עוד טענה, כי החרימה כדין לתובע חפצים שהניח בסמוך לדוכן הרוכלות שלא כדין תוך חריגה מהשטח שאושר לתובע בעבר, זאת לאחר שהתובע הוזהר פעמים רבות גם באמצעות קנסות ובעל פה אולם לא הסיר את הציוד מהמדרכה. לטענתה, בחר התובע שלא לפעול לקבלת הציוד שנתפס.

בתצהיר עדות ראשית, הצהיר מר יהודה לוי, מנהל נפת שוק באגף הפיקוח העירוני אצל הנתבעת, כי התובע מפעיל את דוכן הרוכלות ללא רישיון מיום 31.12.2005 וחרג מתנאי הרישיון שניתנו לו בעבר.

עוד הצהיר מטעם הנתבעת גם מר רביב קין, מנהל מחלקת ביטחון אצלה, כי למיטב ידיעתו המאבטח שהיה מעורב בפרסום זומן לבירור אצל מעבידתו, חברת האבטחה, וסיים שם את שירותו.

מר יוסף עקיבא, ממונה על רישוי עסקים אצל הנתבעת, הצהיר כי התובע חרג מתנאי הרישיון שניתן לו בעבר וכי מידות דוכן הרוכלות הוגדלו מעבר למידות שצויינו ברישיון. חרף התראות שנמסרו בעל פה ובכתב, התובע התעלם והמשיך לנהל את דוכן הרוכלות. עוד הצהיר, כי החלטת הנתבעת להמשיך להתיר לתובע לנהל את הדוכן הייתה לפנים משורת הדין, עד שיוסדר בכללותו נושא הרוכלות בירושלים ובכפוף לכך שהתובע ינהל את הדוכן על פי תנאי הרישיון הישן והוראות הדין.